הדברה ביולוגית

מגוון המזיקים השונים גורם לאדם לנזקים שונים. 

במשך השנים האופן היחיד בו טופלה בעיית המזיקים היה באמצעות ריסוס כימי. מדובר בשיטה בה נעשה שימוש ברכיבים כימיים בשימוש באמצעים שונים, רכיבים אשר נלחמים במזיקים. 

אולם בעבור השנים התברר כי לשימוש בהדברה הכימית יכולות להיות השפעות בריאותיות וסביבתיות ארוכות טווח. הקדמה והדרישה למעבר לחיים בריאים לא פסחו גם על תחום ההדברות בעיקר בתחום החקלאות. 

כך פותחה שיטת הדברה ביולוגית, בה עושים שימוש בגורמים מן הטבע לצורך היפטרות מן המזיק. שיטה זו הנה בטוחה לביצוע ואין לה השפעות בריאותיות כלשהן על הסביבה או על בריאות החי שבנמצא. 

דוגמה להדברה ביולוגית היא הפצת זבובים עקרים מסוג זבוב הפירות במטרה למנוע את התרבותם. 

שיטה זו ניתן ליישמה במקומות רבים. שימוש בה משמעותי בעיקר בשמורות טבע ובמקומות שאינם ברי גישה, בהם לא ניתן להשתמש בימית. במהלך הדברה ביולוגית נעשה שימוש בזנים שונים במטרה להילחם במזיק. 
שימוש בחיידקים, פטריות, נגיפים ו"מחוללי מחלה", נמצא כטיפול יעיל במיוחד משום שאלו נלחמים כנגד מזיק מסוים ובאופן מהיר ויעיל. החיסרון שבשיטה הוא שאין להם כושר לחיפוש אחר פונדקאי, ולכן יכולתם לווסת את רמת אוכלוסיית המזיקים הנה נמוכה. 

דרך פעולה שנייה לביצוע הדברה ביולוגית הנה שימוש בטפילים: 

הטפיל מטיל ביצים בתוך גופו של המזיק. הביצים בוקעות לידי זחל שמתקיים בגופו של המזיק וגורם לקטילתו. היתרון כאן הוא שהטפילים מעמידים צאצאים שנלחמים במזיקים ללא צורך בפיזור נוסף שלהם בשטח. היתרון הנוסף בשימוש בטפילים לביצוע הדברה ביולוגית לבית הוא כושרם בחיפוש ומציאת פונדקאי. השימוש בהם בטפילים הנו נפוץ מאד בהדברות. דרך פעולה שלישית היא שימוש בטורפים. המדובר בחרקים או בבעלי חיים אשר ניזונים מהמזיקים.